ג'נרל מהנדסים סחר בע"מ נ' נוי אורי שווק ואספקה בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסכום של 537,265 ₪ בגין יתרת חוב של הנתבעת, עבור סחורה שרכשה וקיבלה בפועל מהתובעת.

רקע

הצדדים ניהלו ביניהם יחסי מסחר במשך שנים, במסגרתם רכשה הנתבעת מאת התובעת מוצרי מיתוג ותאורה. הפרשה נשוא התביעה מתחילה בסוף שנת 2009, עת משכה הנתבעת לפקודת התובעת 36 צ'קים דחויים, על סך של 34,950 ₪ כל אחד, בסכום כולל של 1,258,200 ₪ וזאת בגין סחורה שהיא עתידה לרכוש מהתובעת במהלך שנת 2010. מועדי הפירעון של הצ'קים היו למן חודש יולי 2010 ועד לחודש אוגוסט 2011. הצ'קים הופקדו ע"י התובעת למשמרת בבנק שלה ביום 8.12.09.

הנתבעת אכן משכה ורכשה סחורה מאת התובעת גם בשנת 2010 ולמן חודש ינואר באותה השנה. דא עקא, בסוף חודש מרץ תחילת אפריל 2010, הסתבר לנתבעת כי הופסק הזיכיון של התובעת מול חברת ג'נרל אלקטריק העולמית, בכל הקשור למוצרי תאורה. על פי מכתב שהציגה התובעת בעניין זה, עולה כי ביום 4.3.10, הודיעה ג'נרל אלקטריק לתובעת על ביטול הסכם ההפצה שביניהן, באופן שההסכם יסתיים תוך 120 ימים, היינו, ביום 4.7.10. הנתבעת חולקת על האותנטיות של מכתב זה וכן הצדדים חלוקים לגבי השאלה כיצד נודע לראשונה לתובעת על הפסקת הזיכיון או על הכוונה להפסיק את הזיכיון. בעניין זה עוד יפורט בהמשך פסק הדין.

בעקבות דברים אלה, הסכימו הצדדים בתחילת יולי 2010 על ביטול של 8 צ'קים שמועד פירעונם חל בחודשים יולי עד אוקטובר 2010 וזאת, לפי טענת הנתבעת, נוכח ההבנה של שני הצדדים, כי באותו מועד הנתבעת הייתה ממילא ביתרת זכות אצל התובעת והיקף הרכישות של הנתבעת בשנת 2010 יקטן עקב ביטול הזיכיון והעדר יכולתה של התובעת למכור לנתבעת מוצרי תאורה מבית היוצר של ג'נרל אלקטריק (אין מחלוקת כי הצ'ק הראשון מסדרת הצ'קים שניתן ליום 3.7.10, נפרע).

הצדדים חלוקים לגבי הסיכומים שהושגו ביניהם בשלב זה ובעקבות הפסקת הזיכיון. התובעת טוענת כי היא הסכימה לבטל חלק מהצ'קים בלבד וכן משכה חזרה את הצ'קים שהפקידה בבנק שלה עקב הבטחת מנהל הנתבעת להעברת צ'קים חלופיים, הבטחה שלא קוימה ואשר אילצה את התובעת לנקוט בהליכים כנגד הנתבעת לגביית חובה. הנתבעת מנגד טוענת כי סוכם בין הצדדים על ביטול מכלול הצ'קים ועל עריכת התחשבנות מחדש, שעל פיה יסוכמו הדברים. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה סיכום זה ונהגה בחוסר תום לב, שעה לא שערכה עמה כל התחשבנות ואף פתחה תיק הוצל"פ לגביית חלק מהצ'קים שסוכם במפורש כי יוחזרו לנתבעת. גם לעניין זה, בין היתר, אתייחס בהמשך פסק הדין.

מכל מקום, אין מחלוקת כי הנתבעת המשיכה לרכוש סחורה מאת התובעת במהלך כל שנת 2010 וזאת הן בתחום המיתוג והן בתחום התאורה וזאת גם לאחר שנודע לה על הפסקת הזיכיון. כמו כן, אין מחלוקת כי בחודש ספטמבר 2010, פנתה התובעת אל הבנק שלה וביקשה להשיב לידיה את יתרת הצ'קים שהופקדו לגבייה (26 במספר). גם אין מחלוקת כי בשלב כלשהוא העבירה הנתבעת לתובעת צ'קים של הבנק הבינלאומי, בסכום של כ-97,000 ₪, כשלטענת הנתבעת שיקים אלה הועברו בגין מוצרי מיתוג שנרכשו ולא מוצרי תאורה. אין מחלוקת כי הבנק הבינלאומי היה בנק חדש שהנתבעת החלה לפעול באמצעותו, במסגרת מהלך שיזמה להעביר את מלוא או חלק מהפעילות שלה מבנק לאומי, עמו עבדה הנתבעת שנים ארוכות.

משלא הועברו צ'קים חלופיים כנגד השיקים המקוריים שנמסרו בסוף שנת 2009, כך לגרסת התובעת, פנתה היא ביום 22.12.10 אל הנתבעת באמצעות באי כוחה, בדרישה לסילוק חובה של הנתבעת תוך שבעה ימים, אשר הצטבר לאותו המועד לסכום של 529,361 ₪. ביום 29.12.10 הפקידה התובעת בחשבונה 9 צ'קים מתוך סדרת הצ'קים שהתקבלה אצלה בזמנו. כל הצ'קים הנ"ל לא כובדו ע"י הבנק של הנתבעת והוחזרו בו ביום. בעקבות כך, פתחה התובעת ביום 5.1.11 תיק הוצל"פ לגביית הצ'קים הנ"ל.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע הצ'קים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי הגשת הצ'קים לביצוע נוגדת את ההסכם שבין הצדדים, כי התובעת נמנעה מלערוך עמה התחשבנות מחודשת, כי הפקדת הצ'קים בניגוד להסכם הפכה את הנתבעת ללקוח מוגבל בבנק, דבר שגרם לה נזק אדיר, המוערך בסכום של כ-300,000 ₪ ואשר אותו היא מקזזת מתביעת התובעת. כמו כן, נטען כי נגרם נזק נוסף לנתבעת, המוערך בסכום של 200,000 ₪, עקב הצורך להחזיר באופן מאסיבי ציוד, לרבות בתחום המיתוג, עקב הפסקת הזיכיון והעדר יכולת לקבל אספקה סדירה של סחורה. כמו כן, נטען כי התובעת נהגה בחוסר תום לב, עת לא הודיעה לנתבעת, בסמוך לאחר שנודע לתובעת על כך, על הפסקת הזיכיון.

התנגדות הנתבעת לביצוע השיקים התקבלה בהסכמת הצדדים ובהתאם להמלצת כב' הרשמת קרן כ"ץ. לאחר מכן, ביהמ"ש אישר לתובעת לתקן את התביעה ולהפוך אותה לתביעה שמתבססת על הפרת חוזה ועל עשיית עושר ולא במשפט, כמו גם על ההמחאות שהוגשו לביצוע. בתביעה המתוקנת שהוגשה, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת במלוא יתרת החוב שהיא חבה לה בגין סחורה שקיבלה בפועל, בסכום של 537,265 ₪. הנתבעת בכתב הגנתה חוזרת למעשה על טיעוני ההתנגדות שתמציתם פורטה לעיל, תוך כך שהיא מעמידה את סכום הנזק בגין הפיכתה ללקוח מוגבל, לסכום של מיליון ₪. כמו כן, נטען לנזקים נוספים שמגיעים לסכומים של 2 מיליון ₪ נוספים בגין פעולות התובעת ומחדליה.

דיון

חובה של הנתבעת בגין סחורה שקיבלה בפועל

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח שהנתבעת נותרה חייבת לה את סכום התביעה.

סכום החוב מוכח באמצעות כרטסת הנהלת החשבונות שניהלה התובעת בכל הנוגע ליחסי המסחר שלה עם הנתבעת. כרטסת זו צורפה לתצהירה של מנהלת הכספים של התובעת, הגב' מיכל פתאל (נספח 12). מעיון בכרטסת זו, המנוהלת בנפרד לגבי מוצרי מיתוג ולגבי מוצרי תאורה, עולה כי סכום החוב בגין מוצרי מיתוג עמד על 202,032 ₪ ואילו סכום החוב בגין מוצרי תאורה עמד על 327,328 ₪ ובסה"כ 529,361 ₪, סכום החוב שנזכר במכתב הדרישה מיום 22.12.10, כשסכום זה נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקן בחודש אפריל 2011, שווה 537,265 ₪.

טענת הנתבעת בסיכומיה, שלפיה לא ניתן להסתמך על הכרטסת כראיה, שכן מדובר ברשומה מוסדית והתובעת לא טענה בכתבי הטענות שלה או בתצהיריה שמדובר ברשומה כאמור, דינה להידחות, שכן לא באה כל התנגדות מצד הנתבעת לקבילות הכרטסות לפני סיכומיה.

באת כוח הנתבעת החלה לחקור את עדי התובעת ולרבות העדה מנהלת הכספים פתאל, מבלי שהעלתה כל התנגדות לקבילות הכרטסות שצורפו לתצהירה ואף חקרה את העדה על הכרטסות, עת שאלה אותה אם החוב מתבסס על הכרטסות. די בכך כדי להשמיט את הקרקע תחת הטענה בסיכומים שלפיה הכרטסת לא קבילה. בעל דין שאינו מתנגד להגשת מסמך שמהווה רשומה מוסדית, נחשב כמסכים לו (ראה ספרו של י. קדמי, על הראיות, חלק שני עמ' 987 למעלה ועמ' 989 סעיף 6). הוא הדין לגבי כל מסמך שמצורף לתצהירו של עד (ראה שם, עמ' 989 סעיף 6(א)). בהעדר התנגדות במועד למסמך, המסמך הוכשר, נחשב כקביל ואין עוד כל משמעות לעובדה שבתצהיר הגב' פתאל לא נרשם כי מדובר ברשומה מוסדית ולא נרשמו כל ההצהרות שהפסיקה מחייבת את קיומם לצורך הכשרת המסמך כרשומה מוסדית.

הרבה למעלה מן הדרוש, אציין כי משהכרטסת צורפה לתצהירה של מנהלת הכספים של התובעת, אשר אמונה על הנהלת החשבונות של החברה, נראה לכאורה כי לא ניתן לומר בהכרח שיש לפסול את המסמך בשל העובדה שמדובר בעדות מפי השמועה ואם כך, ממילא אין צורך כדי שהכרטסות תתקבלנה כראיה קבילה, לעשות שימוש בסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש). כידוע, העובדה שניתן להגיש מסמך המהווה פלט מחשב כרשומה מוסדית ושלא באמצעות עורכו ובכפוף להצהרות הנדרשות, אינה גורעת מזכותו של בעל דין להגיש גם מסמך מסוג זה באמצעות עורכו או באמצעות העד שמכיר את פרטיו ממקור ראשון. נדמה כי יש לראות במנהלת הכספים, הגב' פתאל, כעד שמכיר את פרטי הכרטסות ממקור ראשון.

הנתבעת מנגד לא מצאה לנכון לצרף את כרטסת הנהלת החשבונות ע"ש התובעת שהתנהלה אצלה, המשקפת את יחסי המסחר שלה עם התובעת, למרות שנוהלה כרטסת כזו ולמרות שלא הייתה כל מניעה לצרף אותה (ראה עדותו של מר נוי עמ' 31, ש' 22 - 25). יתרה מכך, גם לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא צורפה כרטסת כזאת (ראה עמ' 31, ש' 22 – 25). בנסיבות שכאלה, חלה החזקה שלפיה לו הכרטסת הייתה מצורפת, הייתה פועלת לרעת הנתבעת ותומכת בטענות התובעת.

יתרה מכך, לא רק שלא צורפה כרטסת של הנתבעת, אלא שהנתבעת אף לא מצאה לנכון לציין בתצהירה מה הוא סכום החוב שהיא חייבת בגין מוצרים שקיבלה בפועל וזאת למרות שמר נוי מודה בתצהירו כי הנתבעת קיבלה סחורות אשר תמורתן לא נפרעה באופן מלא ואמנם לפי טענתו, בהיקף נמוך מהסכום הנטען ע"י התובעת (ראה סעיף 3 לתצהירו). גם בחקירתו הנגדית כשנשאל אם עד היום ערך חישוב של ההתחשבנות שבין הצדדים, ענה שלא עשה כן (עמ' 42, ש' 2 – 3).